<h1>ראבי"ה סימן רי"א</h1>
<h2>דף לג:</h2>
פסק רבינו אלפסי והשתא דמקילין משום צערא דבהמה ולא גזרינן משום שחיקת סממנין שמע מיניה לית הילכתא (כר') כהא מתניתא דתניא בהמה שאחזה דם אין מעמידין אותה במים בשביל שתצטנן אבל אדם שאחזו דם מותר להעמידו במים בשביל שיצטנן, אלא אפילו בהמה נמי שרי. והילכתא דכל שכן צערא דאדם שרי. והני מילי להגן מן הצער ואינו נראה כרפואה, ולא גזרינן לשחיקת סממנים, אבל אם הוא לרפואה אסור, אם אינו סכנה, דאמר שמואל בפרק רבי אליעזר דמילה [קל"ד ע"ב] אין נותנין חמין ושמן על גב המכה אבל נותן חוץ למכה ויורד ושותת למכה, ותניא כוותיה. ובהמה שאחזה דם שקורין ורהיט, אם ספק הוא שאם לא יקיזו לה דם תמות מותר לומר לגוי להקיז לה, דאמירה לגוי שבות. והלכתא כרבנן דפליגי אדרבי יהודה בפרק קמא דפסחים [י"א ע"א] ובבכורות [ל"ג ע"ב] לגבי בכור שאחזו דם ואמרי יקיז ובלבד שלא יטיל בו מום, ומסקנא התם דטעמא כיון דאי שביק ליה מיית אי לא שרית ליה אתי למיעבד אסורא דאורייתא, ואף על גב דאסרי גבי קירוד וקירצוף, התם אי שביק ליה לא מיית אלא צערא בעלמא אית ליה. וכי היכי דדחינן התם איסורא דרבנן הכי נמי הכא דחינן [איסור דרבנן] דאמירה לגוי, שהיא משום שבות.
